ר"ן על שבועות ל״ג

1 מנין לגלגול שבועה מן התורה. הרי"ף ז"ל אע"פ שכתבה בפ"ק דקידושין חזר וכתבה כאן ולפיכך אע"פ שפירשתיה שם אחזור ואפרשנה כמו שכתבתי שם:

2 אמן אמן. יתירא למדרש ביה גלגול כדמסיק ואזיל:

3 אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה. ולא אפשר לאוקמה אלא בשבועה בגלגול:

4 כנוסה. שייך לגבי יבמה:

5 שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו שמר את הדבר:

6 אילימא וכו'. דקנא לה אל תסתרי עם פלוני ומשקה לה כשהיא ארוסה ומילי מילי קתני ולא שתשבע על כולן כאחד אלא ה"ק בין כשהיא ארוסה בין כשהיא נשואה יכול להשביעה ולהשקותה:

7 לא שותות אם נסתרו דבעינן תחת אישך. ולא טטלות כתובה שהיא גרמה לעצמה לאסור עליו:

8 וקא משקה לה כשהיא נשואה. על סתירת אירוסין:

9 ונקה האיש. שלא בא עליה לאחר שנסתרה שנאסרה עליו בסתירה זו:

10 אלא לאו ש"מ ע"י גלגול. שלא קנא לה כשהיא ארוסה אלא כשהיא נשואה ונסתרה ומגלגל עליה שבועה על אירוסיה ואע"פ שלא היו ראויין לשבועה בפני עצמן:

11 ק"ו ומה סוטה שלא נתנה ליתבע בעד אחד. כדאמרינן התם דצריך שני עדים. שנסתרה דילפינן דבר דבר מממון:

12 ממון שניתן ליתבע. להשביע בעד אחד. אם טענו מנה וכפר בכולו ועד אחד מעיד שהוא חייב לו נשבע שנאמר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל חטאת ולכל עון הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה:

13 אינו דין שמגלגלין. שבועה להשביע בגלגול:

14 אשכחן ודאי. שמגלגלין טענת ודאי בדבר האסור שאין חייבין עליו שבועה כגון קרקעות או שלא הודה במקצת שמגלגלין אותו אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר:

15 ספק מנא לן. טענת שמא כגון שבועת השותפין והאריסין שחלקו דתנן הכא בפירקין חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען נתגלגלה שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל אלמא ספק נמי מגלגלין מנ"ל אי מק"ו לא דמי דסוטה כל שבועתה ספק וגלגולה ספק אבל ממון עיקר שבועתו אינו אלא בטענת ברי דכתיב כי יתן איש ושבועת השותפים תקנתא דרבנן הוא משום דמורו התירא וכיון דעיקר שבועת ממון אינה אלא בטענת ברי נימא נמי דגלגול דידה דוקא בטענת ברי אבל לא בטענת שמא ופשטינן לה תניא דר"ש אומר נאמרה שבועה בפנים. דהיינו שבועה דסוטה שמשביעין אותה בעזרה. ואיכא למידק אמאי איצטריכא להאי דהא אשכחן שבועה בממון שבאה על הספק דהיינו שבועת השומרים הלכך שפיר איכא למיגמר מסוטה וכ"ת התם נמי ברי הוא שהרי יודע בודאי שהפקיד אצלו ליתא דהא אין חיובא של שומר חל עד שעת אונסין כדאמרינן בפרק הגוזל דף קיב. ובפ' אלו נערות דף לד: ס"ד אמינא הואיל ואמר רב פפא משעת משיכה איחייב במזונותיה בשעת משיכה איחייב באונסיה קמ"ל אלמא עיקר חיובו של שומרים ספק הוא י"ל אה"נ ודאמרינן ספק מנלן לאו בשומרים קאמר דכיון דעיקרא ספק גלגולא נמי ספק כסוטה אלא ה"ק בהנך שבועות דאין עיקרן בא אלא בברי כגון מודה מקצח ועד א' לדברי לעיל סי' אלף קנ מי שסובר כן מנ"ל דמגלגלין בשמא והא איכא למימר דכיון דעיקרא אינה אלא בברי לא יהא גלגולה חמור ממנה ומהדרינן תנא דבי ר"ש בן יוחאי נאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ ולאו ג"ש היא שא"כ לא היינו צריכים לק"ו אלא במה מצינו גמרינן ואע"ג דממונא מאיסורא לא ילפינן הכא כיון דעיקר גלגול אתי בק"ו שפיר מצינן למילף ושמעינן משמעתא דכולהו שבועות מגלגלין ברי על ברי וברי על שמא ושמא על ברי ואפילו שמא על שמא דהא סוטה שמא על שמא היא ומגלגלין ואע"פ שיש חולקין ואומרים דשמא על שמא אין מגלגלין וסוטה שאני דכברי דמי שרגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה אינו מחוור שאף על פי כן שמא הוא ומשום האי טעמא פרכינן אשכחן ברי שמא מנא לן ועוד שא"כ מצינו שמא על ברי ברי על שמא מנלן וכ"ת אין מגלגלין והא אמרי' בפרק השואל דף צח: לישתבע לי מיהת דכדרכה מתה ומיגו דאישתבע דכדרכה מתה אישתבע נמי דשכורה מתה ועוד דאמרי' בפ' המפקיד דף לד: גבי הא דתנן סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור ואם איתא לדרב הונא כלומר דאמר דמשביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מיגו דאישתבע שאינה ברשותו לישתבע כמה היתה שוה אלמא מגלגלין ברי על שמא ועוד דבעיין דאיבעיא לן הכא בפירקין מהו לגלגל בדרבנן פשטינן לה מדתניא בגמרא לוה הימנו ערב שביעית ובמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין טעמא דלוה ממט ערב שביעית דאתי שביעית ואפקעתיה לשבועה הא שאר שני שבוע מגלגלין אלמא מגלגלין על שבועת השותפיס שהיא שמא ולמדנו שמגלגלין ברי על שמא ואי ס"ד סוטה מפני שנסתרה כבריא דמיא מנ"ל שמגלגלין על שמא כלום אלא ש"מ שמא היא וכיון שכן למדנו שמגלגלין שמא על שמא דומיא דסוטה וכן כתב הרי"ף ז"ל בחשובה שמגלגלין שמא על שמא כגון שבועת השותפין שחלקו על שבועת השותפין אחרת שנפלה לו לאחר מכאן וה"נ מוכח בפרק השואל דף צח: גבי מתני' דשכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור דאמרינן מגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה והיינו משום דסוטה שמא על שמא הוא וכדכתיבנא:

16 עד היכן כחה של גלגול שבועה. לגלגל עליו דבר שאין נשבעין עליו:

17 דא"ל עבדי אתה. אפילו זו מגלגלין עליו אם יתחייב לו שבועה ממקום אחר:

18 ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחברו עבד כנעני יהא בנדוי. ב"ד היו מנדין אותו לפי שזלזל בישראל כ"כ אף הם יזלזלו אותו ומכאן למד ר"ת ז"ל דמאי דאמרינן בפ' כל היד דף יג: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי דלאו למימרא שיהא מנודה מאליו בנדוי של רבותינו אלא שראוי לנדותו דהא ה"נ אמרינן הקורא לחבירו עבד כנעני יהא בנדוי ומוכחא מלתא שאינו בנדוי מאליו מדאמרינן ההוא שמותי משמתינן ליה אלמא האי לישנא הכי משמע:

19 ממזר סופג את הארבעים. קנסא מכת מרדות וניחא ליה מנדוי ואחרים פירשו יהא בנדוי מדה כנגד מדה דאיהו מוקי לה בארור כנען מוקמינן ליה אנן בארור דאמרינן בשבועת העדות ארור בו נדוי בו קללה:

20 ממזר סופג את הארבעים. דאיהו מוקי ליה בלא יבא ממזר ואם יבא על בת ישראל מיחייב מלקות הלכך אנן נמי מלקינן ליה:

21 רשע יורד עמו עד לחייו. כלומר לזו אין ב"ד נזקקין לו אבל הוא מותר לשנאתו ולמעט פרנסתו ולירד באומנותו:

22 דא"ל השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי ובגמ' מסכת קדושין דף כח. פרכינן עליה האי טענתא מעליתא היא ובלא גלגול נמי אי הוה מודה מקצת או היה לו עד אחד היה חייב בשבועה דטענת מטלטלין היא שתובעו פעולתו או גרעונו ומאי רבותא דהאי משאר גלגול שבועה ומפרקינן רבא לטעמיה דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי כלומר קנין הגוף יש לו עליו שמחמתו הוא מותר בשפחה כנענית ואינה טענת מטלטלין ולאו למימרא דלא שייכא שבועה בגוף אדם דהא עבד נשבעין עליו אי לאו משום דאתקש לקרקע כדאמרי' במכילתין דף יב: יצאו עבדים דאיתקשו לקרקעות אלא הכא היינו טעמא משום דלא שייכא שבועה אלא בתובעו ממון דשבועה דקרא בתביעת ממון היא ולא בתובעו גופו אבל עבד כנעני אין השבועה בעבד אלא לזה התופס בו וממונא קא תבע מיניה ופרכינן עלה התם בגמרא א"ה היינו קרקע ולאו למימרא דעבד עברי הוי כקרקע דהא לא איתקש לקרקע אלא עבד כנעני אלא ה"ק מאי קמ"ל רב יהודה הא ודאי פשיטא דכיון דעל קרקע נשבעין בגלגול כדתנן התם זוקקין וכו' ואע"ג דלא שייך בה שבועה כלל הוא הדין בהאי דהיכי תיסק אדעתין למגרע מיניה ופרקינן מהו דתימא קרקע הוא דעבידי אינשי דמזבני בצינעא אבל האי אם איתא דזבין קלא אית ליה קמ"ל:

23 ירושלמי חד בר נש הא טריפן לך. מצאתי לאחד מתלמידי הרשב"א ז"ל שהוא כתב דמאי דקאמרינן הא טריפין לך הרי הוא כטריפין לך קאמר שאתנם לך או בעינן לשלומי לך דאי לא הא קי"ל הילך פטור ומיהו לאו למימרא דלאחר שטוענו דבר אחד והודה בו ואחר כך טוענו עוד וכפר בו שנגלגל בכי הא דהא אמרי' בפירקין דלעיל טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים אם כמערים חייב ואם שלא במתכוין פטור לומר דאין זה מודה מקצת כיון שזו כתביעה אחרת וכיון שכן אף לגבי גלגול אין מגלגלין עליו ג"כ דלא עדיף גלגול מעיקר הטענה ואין ביניהם אלא שמודה מקצת בטוען הכל בברי וגלגול אפי' על המקצת שאינו טוען ברי אלא הכא מיירי בשטוענו כבר אותן תרין דינרין בברי וג"כ מילת פלן ופלן בשמא א"נ בשקדם והודה כמערים ע"כ ותמיהני אם הרב ז"ל כתב כן שאין הנדון דומה לראיה כלל דבעקר שבועה כל שקדם והודה בשעורים שלא כמערים אין כאן מודה מקצת ולא חלה שבועה כלל אבל כל שחלה השבועה נתחייב מיד על כל מה שירצה לגלגל עליו:

24 הדרן עלך כל הנשבעין

25 נושא שכר. שומר בשכר:

26 נשבע על הכל. שלא פשע:

27 משלם את הכל. כל הנך דמתני' שבורה ושבויה ומתה וגניבה ואבדה אבל מתה מחמת מלאכה פטור דלאו לאוקמה בכילתא שאילה:

28 נושא שכר והשוכר. כולהו מקראי ילפינן בהשואל במציעא דף צד: משנה זו כבר שנויה בהשוכר את הפועלים דף צג. כל כה"ג והאי דהדר ותניא הכא משום דבעי למיתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו כדתני תנא דמתני' ואזיל תנא ברישא חיובי ופטורי בממון דידהו לפי שקרבן שבועה בחיובו ופטורו תלוי בכך שאם נשבע על דבר שהיה חייב עליו אם הודה ובשבועתו פטר עצמו מלשלם נמצא שכפר ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון וחומש ואשם ואם נשבע לשקר על חנם כגון שאילו הודה לא היה משלם נמצא שאין כאן כפירת ממון וכולהו גווני מתני' בפירקין ובתר הכי תני זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור מפטור לחובה פטור מחובה לפטור חייב ובהאי פטור דתנן איפליגו אמוראי בגמ' דרב אמר פטור משבועת השומרים כלומר משבועת הפקדון וחייב משום שבועת בטוי כלומר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועת בטוי לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו וכדאיתא בפ' שבועות שתים בתרא דף כו: ושמואל אמר דאף פטורין משבועת בטוי וטעמיה מפרש בגמ':

29 הדרן עלך ארבעה שומרים וסליקא לה מסכת שבועות